זה היה צפוי מראש. אמנם הנציגות החרדית חזקה מאד בבית שמש. 14 מתוך 21 חברי עירייה, חובשים כיפה שחורה. אבל כנראה שמתחת לכיפה לא תמיד יש הרבה יראת שמים. לפני שנים לא רבות, אמירה כזו של ראש עיר, היתה מפרקת מיידית את הקואליציה. אבל כנראה, שמעשה חכי"ם סימן לנציגים זוטרים, ומה שמותר להם, מותר בוודאי גם להם.
שתיקתם הרועמת של נציגי "יהדות התורה והשבת", ונציגי ה"תנועה הקדושה", כאשר עולה על כולנה גם סיעת "עץ-בני תורה" בירושלם – "חרדים כמו פעם"(?) – רועמת מתמיד, מקרינה גם על הנציגים בעיריות האחרות, כאשר לאחרונה ה"מלחמה מבפנים" וה"קנאות האמיתית" מסתכמת בכמה נאומים מעל גבי הבמה במועצה או בכנסת. מעבר לזה שום דבר לא קורה. הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
כך נהגו החכי"ם והנציגים בעיריה בכל מה שקשור לפתיחת הבריכה הפרוצה בשבתות ברמות, וכך נהגו גם כשכל רחובות מרכז העיר הפכו למדרחוב עם הקרנות סרטי קולנוע, הסכנה האדירה שבחורי ישיבות הנמצאים בחופשה ללא סיום מאז פורים יגררו לאותם מקומות, וגם הזעקות שהשמיעו בתי הדין והרבנים של שכונות ירושלים, נפלו על אוזן ערילה.
הקרירות והיהירות של הנציגים, חוצה גבולות. כך מרשה לעצמה עליזה בלוך להצהיר על פתיחת מוקדי חילולי שבת המוניים בלב בית שמש החרדית, ואין פוצה פה ומצפצף.
כתב חרדים נבר, ומצא גזיר עיתון – עיתון "דבר" משנת תשמ"ו, בו הכתב הוותיק נח זבולוני ששימש ככתב לענייני דת בעיתונים שונים כבר לפני מספר עשורים, כותב על התופעה שכפי הנראה כבר אז היתה ידועה ומוכרת:
