לא להאמין, אך זו התשובה שתושב חרדי באשדוד שהיה מעוניין לשלוח את ילדו לגן שנמצא מחוץ לשכונות שבסגר, קיבל מהמוקד העירוני. אם המוסד חרדי, עליו להיות סגור. אם הוא חילוני, מותר לו להיות פתוח.
המתקפה של חברי הכנסת החרדיים נגד הממשלה שהחליטה לטפל בחרדים ולסגור אותם בגטאות ללא קשר לנתוני התחלואה, היתה מוצדקת לחלוטין. חבל רק שהיא באה באיחור כה רב.
כשסגרו את בני ברק, כל אחד שאל את עצמו, למה זה מיועד. מה התועלת בסגר. אם יש התפרצות במקום, הרי צריך לנסות לבודד את האנשים. מה התועלת בכך שנדחוק חמש עשרה נפשות שגרים בדירת שלשה חדרים צנועה, לתוך הבית. הרי הם ידביקו אחד את השני.
כנראה, שזו היתה המטרה. חבל רק ששר הבריאות דאז, הרב ליצמן, הצטרף למקהלת הסוגרים, במקום לומר את האמת. הוא אמנם אמר אותה, אבל באיחור של חודשיים. רק לאחר שעזב את משרד הבריאות, גילה לציבור שהצעדים שננקטו היו בניגוד לדעתו, שהסגר על בני ברק היה טעות, ושהוא לא היה מעורב, אלא "עדכנו אותו פה ושם"…
כנראה, שהחילונים החליטו, שאם החרדים שותקים, אפשר לעשות איתם מה שרוצים. הם הרי שותקים על דברים חמורים בהרבה, גם כשלוקחים את ילדיהם לצבא, שנאסר על ידי כל גדולי ישראל, הם שותקים. אז למה שלא נסגור אותם בערים שלהם? הם הרי לא פרודוקטיביים, לא יצרנים, המשך לא יפסיד הרבה, אולי אפילו כמה חילונים ירוויחו מזה יפה. אז בעצם למה לא?
