אין דרכו של אתר זה, להתייחס למחלוקות פנימיות המתעוררות מפעם לפעם, גם בקהילות הקדושות והחשובות. הפעם נתייחס לאירוע שהתרחש בשוליה של מחלוקת המשסעת קהילה חשובה ביותר, בשל המשמעות הדרמטית וההיסטורית שעלולות להיווצר ממנו. למרות שברוב כלי התקשורת, חלף מקרה זה, מתחת לרדאר.
יאיר כרמי, ירושלים
כידוע, אחת מסוגיות הליבה המלווה כל דמוקרטיה, לאורך כל שלבי התפתחותה. היא סוגיית המשילות, למול זכויות הפרט שאחת מהן היא כידוע הזכות לאורח חיים על פי האמונה האישית של כל אדם באשר הוא. סוגיה זו, והדילמות הכרוכות בה, באה לידי ביטוי במקומות רבים ובהתרחשויות רבות. נניח לצורך העניין, שלמשטרה יש מידע שמספר על כך שביום שישי הקרוב, אמור האימאם של מסגד ברהט, לשאת נאום הסתה קיצוני ומסוכן. האם מותר לה לעצור אותו קודם לכן? האם מותר לה לסגור את המסגד על מסגר ובריח מראש? נדגיש, השאלה איננה משפטית גרידא, אלא מלווה בהרבה חישובי פרקטיקה של יחסי עלות מול תועלת. כלומר, כמה עלות תצטרך המדינה להשקיע בשליטה המבוקשת? כמה שוטרים יצטרכו להתפרס? כמה כבישים יצטרכו לחסום? אלו מהומות עלולות להתפתח כתוצאה מהמאבק? מול זה, יש להציב את התועלת המקווה, מה ערכה? כמה זמן היא תחזיק? וכו' וכו'.
כמובן, אחרי כל החישובים הפרקטיים, ממתינים היועצים המשפטיים על שלל קלסריהם וקרחותיהם ומשקפיים אשר בקצה אפם, ומתחילים את כל הדיון מחדש. האם מותר לעשות זה או אחר? במבחן היעילות, במבחן המידתיות, ובמבחן היצירתיות של הפרקליט התורן.
עכשיו, נציג שאלה תיאורטית, מה תעשה המשטרה וגופי השלטון, אם תינתן להם ההיזדמנות לקבל שליטה מלאה מלאה על מגש של כסף, ללא צורך בשום אישור של אף גורם משפטי וללא עימות כלשהו עם אף גורם קיצוני מהקהילה הנשלטת. מה תעשה המשטרה, אם תוכל להשתלט באחת על הגורמים הקיצוניים ביותר במגזר שהיה עד היום בשליטה רופפת יחסית? האם תוותר על ההזדמנות? או שמא תתפוס אותה בשתי ידיה? נו, כבר כתבנו שהשאלה היא תיאורטית, כי אפילו התשובה מיותרת. ברור לכל, מה תהיה תגובת המשטרה.
לאחר שהעיקרון העיוני הובהר דיו, ניתן לעבור לתרגום המעשי, שהתרחש בסוף השבוע שעבר. בשבועות האחרונים, מטלטלת מחלוקת קשה, את אחת הקהילות המפוארות בציבור החרדי. מחלוקות באופן כללי, הן לא משהו שלא חווינו מעולם. לצערינו, כבר שנים רבות, שאנו רגילים למחלוקות נוראיות, החוצות קהילות, ישיבות ואף משפחות. מעולם. באמת מעולם. לא נראתה תגובה משטרתית, כפי שנראתה בשבוע האחרון. בכל המקומות, המשיכו המוסדות ובתי הכנסת לתפקד, גם תוך כדי דימום ואלימות מתמשכים. לפעמים נמשכו העימותים שנים, ללא שאף מקום תורה נסגר. איני רוצה להביא דוגמאות, אבל לצערי, יש למכביר כמויות עצומות של דוגמאות. בשבוע האחרון, הוציאה המשטרה, צו סגירה לשלושים יום, למקום תורה שהיה פעיל ופורה, שנים רבות, 24/7 ללא הפסקה.
לאחר ההלם הראשוני, מהצעד הבלתי אופייני. נזכרתי. שהנה, אך לפני כחודשיים, הוציאה ממשלת ישראל, צו סגירה לכל בתי הכנסת. אז אולי, אני אשאל זאת בקול, כדי שכולם ישמעו, אולי הם התרגלו? הם פשוט התרגלו, הם ראו שזה הולך בקלות, שיש אפילו תמיכה רבנית גורפת, שמי שמעז להמרות ומעז להתפלל בסתר בקירבה לבית הכנסת, סופג צעקות של 'רוצחים', אולי כל זה הזמין את הצעד הבא?
אין בדברי משום כניסה לדיון עצמו, כיצד היה צריך לנהוג בסוגית בתי הכנסת בתקופת הקורונה. אני רק מעמיד את הזרקור ומכוון אותו לנקודה האפילה, שבה רואים בצורה ברורה, את הזחילה המכרסמת והמאיימת בעצמאותו של הציבור החרדי. שנית, ברור שאלו שהזהירו מפני ההשלכות העתידיות, מפני דריסת הרגל וכבוד המלכים שניתן לכל לובש מדים, בשערי עיר הבירה החרדית, צדקו לחלוטין באזהרותיהם.
חשוב מכל, רגע לפני שתתייגו את כותב השורות, כנציג ה'בונים החפשיים' בישראל וכדמות שחורה אנטי שילטונית, אציג את הרקע לדברי. שנים רבות, נהנה הציבור החרדי, מניהול פנימי עצמאי של סוגיות הליבה הפנים חרדיות. בעשרים וכמה השנים האחרונות, החלו גורמים שונים לנסות ולערב בכוח, את גורמי השילטון במדינת ישראל, אל תוך הסוגיות הפנים חרדיות. הרווח החרדי, מהעצמאות החלקית שזכה לה, היה רב ומגוון ונגע לחלקים רבים בהתנהלות החרדית היומיומית. ניקח כדוגמה בלבד, את העצמאות החלקית בנושא הכנסת ילדים למוסדות. כולנו רוצים וחפצים שילדינו יתחנכו בחברת ילדים, שבבתיהם רמה רוחנית דומה לזו שבבתינו. אנו נבין מאוד, הורים שאינם חפצים בכך שילדה שלהוריה מכשירי תקשורת בלתי מסוננים לחלוטין, תלמד עם ילדתם ותספר לה יום יום חוויות ממה ש'זכתה' לראות במכשירים של הוריה. דא עקא, שגורמי השלטון אינם מכירים, לפחות ברמה הפורמאלית, בזכות זו. מצד שני, מתוך הבנה שזוהי ציפור הנפש של היהדות החרדית, נוצרה הבנה שבנקודה זו, הם מוותרים על היכולת להתערב. בין השאר, בשל שיקולי ה'עלות מול תועלת' שהוצגו בתחילת המאמר.
עם השנים, הלך המרחב העצמאי והצטמצם. בין השאר, על ידי פעילות משפטית וחברתית, של כאלו שלהם עצמם יש כאלו מכשירים (ולא רק…), להם היה אינטרס מובהק ששילטון הרבנים יפסק. הדוגמה הבולטת והמהדהדת עד היום לפיצוץ על רקע המאבק הזה, שבדרך כלל, מתקיים בצורה שקטה וסולידית, זוהי פרשיית בית הספר בעמנואל. שם, ניסו הורים ליצור לבנותיהם סביבת לימודים נקייה וכשרה ואותם גורמים רפורמיסטים, הצליחו בתעלול תקשורתי ומשפטי, להציג זאת כאפליה עדתית, עד כדי הכנסת הורים לבית הכלא לתקופה של כעשרים יום.
מאז אותו אירוע בעמנואל, יצאו שני הצדדים מצולקים. הציבור החרדי, למד בדרך הקשה, את הקושי שבהתנגשות חזיתית מול השלטון ויצר אצל החילונים את הפחד מהחרדי המשתלט, הבועט והעצמאי. מה שהוביל, כמעט בצורה ישירה, להסלמה ביחסי חילונים חרדים ולפריחתן של מפלגות אנטי חרדיות. השלטון לעומת זאת, נוכח כי לא ניתן לשלוט על אנשים בנושאים שבציפור נפשם, מאז, נוצקה תוספת של עוצמה לסטטוס קוו, ביחס השלטונות לחיים הפנים חרדיים, בהמשך זה הלך ונשחק.
כרגע, נראה, כי אנו שוב בנקודת שיא של החוצפה השילטונית. אולם להבדיל מהפעמים הקודמות, לא נשמע מכיוונו של הציבור החרדי, אפילו קול ענות חלוש ורק התופים והמחולות של מי שהמהלך משרת אותו בנקודת זמן מאוד מצומצמת, נשמע היטב על רקע השתיקה האומללה.
בדברי הימים, מתוארת התקופה שקדמה לחורבן בית שני, כאחת התקופות המורכבות בימי עם ישראל. השליטה באותה תקופה, נחלקה בין גורמים רבים. הרומיים המחריבים מחד, חכמי ישראל שניסו לקומם את העם בדרך התורה, ולהבדיל, הצדוקים והבייתוסים והביריונים וכל שאר המרעין בישין, שבחשו בקדירה השוממה והמרוקנת. בסופו של דבר, היו גורמים שהכניסו את הרומיים בדלת הראשית כשהדבר התאים להם וכשלא הייתה להם האנרגיה הנדרשת, בכדי לחשב, את המשמעות ההיסטורית שיכולה להיות לצעד האומלל שעשו. נקווה בשביל כולם, שהפעם זה יגמר אחרת…
